התלמיד בוחר את הדרך | שלושת סוגי תלמידי הטאי צ'י

תלמיד שלומד את "הדרך" של הטאי צ'י נכנס למרחב לימוד נטול גבולות שבו שכלו, ידיעותיו וניסיונו לא יועילו לו. זהו תהליך ארוך רב שנים של חקירה, שחרור, לימוד והקשבה ל"דרך".

אפשר להסתכל על תהליך הלימוד מתוך שלושה כיוונים שונים, על פי משל "שלושת טועמי החומץ" המסביר את תפישתם של קונפוציוס, בודהה ולאו-צה לשלוש תפישות חיים.

עבור קונפוציוס, שתופס את החיים כמערכות מובנות ומוחלטות של ציוויים וחובות מוסריים — החומץ חמוץ, והוא מעווה את פניו. תלמיד טאי צ'י הנכנס בתפישה כזאת למרחב הלימוד יחפש את הברור, המוכר והידוע, יחפש היררכיה וגבולות, ויצפה לחוקים ברורים. לאורך זמן יחווה תסכולים ואכזבות — עד שיגיע לצומת שבו יבחר לעזוב את "הדרך" או להשתנות ולזרום איתה.

עבור בודהה, שהחיים עבורו הם סבל — החומץ מר, וגם הוא מעווה את פניו. עבור תלמיד כזה הטאי צ'י הוא סבל. האטיות תהיה לו קשה, הגוף יכאב, יעלה בו כעס וחוסר סבלנות. הוא יהיה ביקורתי כלפי עצמו והסביבה. הטאי צ'י יעמיד אותו בדיוק במקום שבו עליו לשחרר את הסבל כדרך חיים.

עבור לאו-צה, שמתבונן בחיים כפי שהם — החומץ הוא מה שהוא: חמוץ, והסיטואציה מצחיקה אותו. כי חומץ הוא תבלין, אף פעם לא אוכלים אותו בנפרד, והוא מוסיף הרבה טעם למאכלים מסוימים. תלמיד שבא עם תפישה כזאת יחווה את הטאי צ'י כזרימה ועונג מופלא. הוא ישחרר את השיפוטיות כלפי עצמו ופשוט יהנה ממה שהוא חווה.תלמיד כזה לא ילחם עם הקושי והסבל וגם לא יחפש היררכיה וגבולות — הוא יזרום עם מה שקורה. לעיתים יתחבר ל"דרך" ולעיתים יתנתק, עד שהדרך תהיה חלק ממנו ולבסוף הוא עצמו.© נכתב על ידי גיא אריאלי