טאי צ'י היא לא אומנות לחימה — לפחות לא במובן המקובל

טאי צ'י היא לא אומנות לחימה... לפחות לא במובן המקובל (המוגבל) של הרעיון. טאי צ'י היא אמונות "החיים עצמם". זוהי אומנות העוסקת באבני הבסיס של החיים: תנועה, מערכות יחסי גומלין, שינוי, מרחב (הכולל זמן וחלל) ואובייקטים. מעליהם במרומז נמצא העיקרון "מכיל כל" בשמו הפילוסופי דאו.

תנועה היא הכל אשר נע/זז — מגלקסיות שלמות ועד חלקי האטום. הכל נמצא בתנועה. לא ניתן לעצור את התנועה והיא קיימת בכל. יש אין סוף תנועות אבל באותה מידה ניתן לומר שיש רק תנועה אחת בעלת אין סוף מופעים.

מערכות יחסי גומלין מהווה את ההשפעות ההדדיות בין הגורמים השונים הנמצאים באותו מרחב. המשפעים ומושפעים כל הזמן אחד מהשני. השפעות אלו משנות את אותם גורמים, הורסות את הישן ובונות חדש. זהו תהליך של כליה ויצירה המתרחש בטבע בכל מקום.

שינוי מבטא את תוצאת יחסי הגומלין בין האובייקטים השונים במרחב. ללא תנועה אין שינוי — ללא שינוי אין תנועה. מרחב מכיל בתוכו את השינוי, האובייקטים, התנועה — ומאפשר לדברים לקרות.

אובייקטים הם אותם חלקים שקיימים כרגע במרחב, ביניהם קיימת מערכת של יחסי גומלין. לעתים המערכת היא ברורה ופשוטה — כמו יריב שעומד מולי ואני צריך להגן על עצמי. ולעיתים המערכת היא מורכבת ומאוד לא ברורה — כמו השפעת הירח על ארוחת הבוקר שלי.

אבל איך הפילוסופיה הזאת קשורה לאומנות לחימה? אומנות לחימה מלמדת פתרונות למצבי לחימה. על פי הטאי צ'י, אומנות לחימה היא רק חלק קטן ממצבים אפשריים של תנועות שמתרחשות ברגע זה במרחב השינוי. הגדרה זאת משנה לגמרי את תפיסת המציאות של התלמיד.

על פי הטאי צ'י על התלמיד לראות כל מצב כתנועה במרחב ותו לא — מצב קרבי איננו שונה במאום. אחד מיישומי רעיון הטאי צ'י נקרא: טאי צ'י צ'ואן, או האגרוף של הטאי צ'י — מימוש ומיקוד רעיון הטאי צ'י כפתרונות למצבי לחימה.

בעוד שבתרבות המערבית תמיד לימדו אותנו להבין ש"מלא" (יש) זה העיקר — מלא כסף, מלא רגש, מלא דרמה, מלא פחד — בטאי צ'י אנו לומדים שה"רייק" (האין) הוא העיקר ובו אנו מתמקדים. כי כל השאר הוא פוטנציאל שמתממש בתנועה ושינוי במרחב.

אם תתעקשו לקרוא לטאי צ'י אומנות לחימה — אפשר לומר שהיא אומנות לחימה שמתרגלת את אותם אבני בסיס שהופכות "אין" ל"יש".© נכתב על ידי גיא אריאלי"עמוק מתוך תוכו נולד השינוי"