יש לי תלמידה שהגיעה לשיעור הראשון שלה כשידיה רועדות קלות. היא לא הייתה חולה. לא הייתה עייפה. רק — כמו שהיא הסבירה אחרי — "הגוף לא מצליח להירגע כבר שנה." עבודה, ילדים, חדשות. הרגשה שכל הזמן צריך להיות דרוכה. עברו שלושה שבועות. היא חזרה לשיעור ואמרה דבר אחד: "אני שוב נושמת." אני לא יכול להגיד לכם שטאי צ'י ריפא אותה. אבל אני יכול לספר לכם מה המדע אומר על מה שקורה בגוף כשמתחילים לנוע בצורה הזו — ולמה כל כך הרבה אנשים עם חרדה ולחץ כרוני מוצאים כאן מה שלא מצאו בשום מקום אחר. מה זה