All Posts

שתיים בלילה. הבית שקט, הגוף עייף, העיניים עצומות - אבל המוח לא קיבל את ההודעה. הוא חוזר על השיחה מהבוקר, מנסח מחדש את מה שהיית צריך להגיד, קופץ לרשימת המשימות של מחר, נזכר במשהו מביך מלפני שנתיים. אתה לא חושב את המחשבות האלה. הן חושבות אותך. מי שמכיר את הלילות האלה מכיר גם את הניסיונות לתקן אותם. "תירגע." "תנקה את הראש." "תפסיק לחשוב על זה." אולי אפילו ניסית אפליקציית מדיטציה שאמרה לך לתת למחשבות לחלוף כמו עננים. ולרגע זה אפילו עבד, עד שהבחנת שאתה עכשיו חושב על כך שאתה מנסה ל

מי שקיבל אבחנה של פרקינסון, או מי שזה קרה לקרוב משפחה - מכיר כנראה את המשפט הסטנדרטי: "קח את התרופות, תתעמל, נראה איך זה מתפתח." לא משפט שגוי. אבל גם לא משפט שמיש - כי המילה "תתעמל" סתומה. איזה סוג? איזה עצימות? כמה זמן? ומה היא תעשה בדיוק? המאמר הזה לא מנסה להגיד שטאי צ'י מרפא פרקינסון. אין דבר כזה כיום - לא תרופה, לא פעילות גופנית, לא דיאטה. המחלה היא נוירודגנרטיבית, והיא ממשיכה להתפתח. מה שכן עבר במחקר בשנים האחרונות הוא לא טריוויאלי. אבל קודם, כדאי להבין למה דווקא הנושא ה

נכנסים לחדר ושוכחים למה. נתקלים באדם ברחוב ושמו "בקצה הלשון". מתחילים לקרוא מאמר וחוזרים לקרוא את אותה שורה שלוש פעמים. שמות פחות זמינים מהיומיים. זה לא דמנציה. זה גם לא בהכרח התחלה של בעיה. ברוב המקרים זה פשוט המוח אחרי 45 - מערכת שעובדת מצוין, אבל קצת אחרת. הזיכרון העובד עומס מהיר יותר, הריכוז דורש יותר מאמץ. מה שמלחיץ הוא לא הסימפטומים הקטנים. זה הידיעה ברקע שזה הזמן בו, אם משהו עומד לרדת, זה יתחיל לרדת. ושראינו את זה אצל הורים, אצל דודים, אצל חברים מבוגרים יותר. המאמר הזה

אם עוצרים עשרה אנשים ברחוב ושואלים מה ההבדל בין טאי צ'י לצ'י קונג, חמישה יענו שאלה אותו דבר. שלושה יחשבו שטאי צ'י זה סוג של יוגה. אחד יגיד שטאי צ'י זה איטי וצ'י קונג זה עם נשימות. ואחד אולי ידע את התשובה. זה לא ביישנות של אנשים. זה כי הגבולות באמת מטשטשים. מי שמסתכל מבחוץ רואה שני אנשים עומדים עם ברכיים מכופפות, נושמים לאט, מזיזים ידיים בעדינות. נראה אותו דבר. אבל זה לא אותו דבר. וכשמבינים את הקשר ביניהם, הרבה דברים מסתדרים. ההיסטוריה: צ'י קונג הוא הצמח, טאי צ'י הוא הענף טאי

יש רגע שמשנה הכל. רופאה מסתכלת על תוצאות בדיקת צפיפות עצם, מחייכת חצי חיוך, ואומרת: "טוב, אין אוסטאופורוזיס מלאה. רק אוסטאופניה. בואי נתחיל להיזהר." רושמת מרשם לסידן. אומרת לחשוב על תרופה אם זה יחמיר. ושולחת אותך הביתה. את יוצאת עם הרגשה שמשהו חמק. שמשהו חשוב נאמר ולא נקרא. אולי זו התחושה שכל ההחלטה הזאת מתבצעת עלייך, לא איתך. אולי זה הרצון לעשות משהו - לא רק לבלוע כדור. המאמר הזה לא בא לומר שתרופות לא צריך, או שטאי צ'י יחליף הכל. הוא בא לספר משהו אחר: מחקרים גילו שטאי צ'י לא

כאבי גב תחתון הם אחד הסימפטומים השכיחים אצל אנשים בגילאי 45 ומעלה. צורות שונות של אותה בעיה: התפסויות חוזרות שמופיעות בלי אזהרה. פריצות דיסק שלא במצב אקוטי, שמתעוררות בבוקר ומכבידות לאורך היום. כאבי שרירים בגב שמתחילים אחרי שעה במחשב ולא משחררים עד הערב. לכל מצב כזה דורש גישה משלו, אבל יש נקודה משותפת: כשאדם פוסק מתנועה, המצב מחמיר. טאי צ'י עובד אחרת. הוא לא נותן פתרון מהיר לכאב בודד. הוא בונה שגרה - יציבה חדשה, שחרור הדרגתי של מתחים מצטברים, חיזוק שרירי הליבה - שמשפיעה לאט א

מי שמתעניין בטאי צ'י נתקל מהר ברשימה של "סגנונות": יאנג, צ'ן, וו, סאן. הסגנון שאני מלמד בבית הספר ברחובות נקרא צ'נג מינג - שם שלא רוב הישראלים מכירים. הוא לא אחד מהסגנונות הקלאסיים, אלא זיקוק של חמשתם, עם תוספת ייחודית של שתי אומנויות פנימיות נוספות. המאמר הזה מסביר מה זה צ'נג מינג, מאיפה הוא בא, מה מייחד אותו, ולמה הוא מתאים לאדם המודרני שרוצה ללמוד טאי צ'י לטווח הארוך. 1929: הוועדה שיצרה את "הסגנון האורתודוקסי" ב-1929, בעידן של חידוש תרבותי בסין הרפובליקנית, נאספה ועדה של ג

אם הכאבים בברך, בכתף או באצבעות התחילו להופיע באופן קבוע - אתה לא לבד. דלקת פרקים מתחילה אצל רוב האנשים בגילאי 45 ומעלה, לפעמים בלי שום פציעה ברורה. הרופאה בודקת ואומרת: "צריך לזוז יותר". אבל כל ניסיון לזוז - הליכה ארוכה, ריצה, יוגה - לא תמיד יושב טוב על המפרק. למחרת כואב יותר. טאי צ'י עובד אחרת. תנועה איטית, ללא קפיצות וללא פניות חדות. המפרק מתאמן בעדינות, ללא תנועות פתאומיות. מתצפית בתלמידים עם דלקת פרקים, התוצאות הטובות התקבלו אצל מי שהתמיד באימון קבוע ומתון. במצבי התקף, ה

אתם קמים בבוקר אחרי שבע שעות שינה — ועדיין עייפים. אתם מרגישים כאילו הסוללה לעולם לא מתטענת עד הסוף. לא מדובר בעצלנות, ולא בבעיה רפואית ברורה — אלא בתופעה שמכונה עייפות כרונית, ואנשים רבים יותר ממה שחושבים סובלים ממנה. טאי צ'י מציע דרך מפתיעה להתמודד עם עייפות מסוג זה — לא על ידי לנוח יותר, אלא על ידי תנועה אחרת. עייפות כרונית היא מצב שבו הגוף והנפש נמצאים במתח מתמשך — גם כשאין סיבה ברורה. מדובר בתשישות שאינה עוברת עם שינה, שמשפיעה על ריכוז, מצב רוח ויכולת תפקוד יומיומי. נשמע

כתף כואבת היא אחד הדברים המתישים ביותר שיש. היא מפריעה לשינה, מגבילה את התנועה, ומשפיעה על כל מה שאתם עושים — מלהרים ילד ועד להגיע אל מדף גבוה. מה שרוב האנשים לא יודעים הוא שטאי צ'י יכול להיות אחד הכלים היעילים ביותר להקלה על כאבי כתפיים — ולמניעתם. כאבי כתפיים — מה גורם להם? הכתף היא המפרק הנייד ביותר בגוף האדם. היא יכולה לנוע בכמעט כל כיוון — וזו בדיוק הסיבה שהיא גם כל כך פגיעה. כאב בכתף יכול לנבוע ממגוון סי בות: מתיחת שרירים, דלקת בשרוול הסיבוב, "כתף קפואה", מתח מצטבר מישי

1. מקדם הרפיה והפגת מתחיםטאי צ'י היא צורת פעילות גופנית עדינה שהוכחה כיעילה ביותר בקידום הרפיה והפגת מתחים במחקרים רבים. תנועותיו האיטיות והחינניות עוזרות להפחית מתח ומתח בגוף, ויוצרות תחושת רגיעה ורווחה. על ידי שילוב של תנועה פיזית עם תשומת לב ונשימה, טאי צ'י משפר את הקשר בין הגוף לנפש. 2. משפר שיווי משקל וקואורדינציההתנועות האיטיות והזורמות של טאי צ'י הוכחו במחקרים כבעלי השפעה חיובית על שיווי משקל וקואורדינציה. צורת פעילות גופנית זו נועדה לשפר את היציבות הפיזית והנפשית כאחד

תלמיד שלומד את "הדרך" של הטאי צ'י נכנס למרחב לימוד נטול גבולות שבו שכלו, ידיעותיו וניסיונו לא יועילו לו. זהו תהליך ארוך רב שנים של חקירה, שחרור, לימוד והקשבה ל"דרך". אפשר להסתכל על תהליך הלימוד מתוך שלושה כיוונים שונים, על פי משל "שלושת טועמי החומץ" המסביר את תפישתם של קונפוציוס, בודהה ולאו-צה לשלוש תפישות חיים. עבור קונפוציוס, שתופס את החיים כמערכות מובנות ומוחלטות של ציוויים וחובות מוסריים — החומץ חמוץ, והוא מעווה את פניו. תלמיד טאי צ'י הנכנס בתפישה כזאת למרחב הלימוד יחפש א

טאי צ'י היא לא אומנות לחימה... לפחות לא במובן המקובל (המוגבל) של הרעיון. טאי צ'י היא אמונות "החיים עצמם". זוהי אומנות העוסקת באבני הבסיס של החיים: תנועה, מערכות יחסי גומלין, שינוי, מרחב (הכולל זמן וחלל) ואובייקטים. מעליהם במרומז נמצא העיקרון "מכיל כל" בשמו הפילוסופי דאו. תנועה היא הכל אשר נע/זז — מגלקסיות שלמות ועד חלקי האטום. הכל נמצא בתנועה. לא ניתן לעצור את התנועה והיא קיימת בכל. יש אין סוף תנועות אבל באותה מידה ניתן לומר שיש רק תנועה אחת בעלת אין סוף מופעים. מערכות יחסי ג

אם המורה שלך טוב הוא "יפרק לך את הצורה". מעניין שבאומנויות לחימה קשות כמו ברכות במתכוונים לאותו דבר בדרכים הפוכות. בעוד באומניות לחימה קשות מתכוונים לרעיון כפשוטו — המורה יפרק לתלמיד את הצורה הפיזית ויפרק לו אמונות הנובעות מפחדים שאיננו יכול, חלש, פחדן וכו'. כך המורה יראה לו את חולשותיו עד שילמד להתגונן, דבר שאמור לגרום מוטיבציה לתלמיד. בגישות כמו הטאי צ'י הכוונה "לפרק לתלמיד את הצורה" קשורה בתבנית (הקטה). יש את המשל הידוע על החצי כוס הריקה שבו המוסר השכל הוא שיש לרוקן לפי שא

תנועה מודעת, לחימה, מדיטציה, חשיבה מודעת, מודעת בנשימה, יציבה מודעת. בדרך כלל בכל מקום שיש מודעות יש שילוב של העיסוק בתוך החיים עצמם כדרך חיים. לדוגמה אדם המתרגל נשימה ידע לשלב נשימה בכל רגע בחיים בערנות מתמדת, בצורה כזאת זוהי דרך חיים. היבט נוסף של דרך חיים הוא כוונה. לא תמיד חייב להיות יישום של דרך החיים, מספיק לפעמים להתכוון על מנת שיחשב כדרך חיים. אם כי זה פותח פתח רחב לפרשנות שיוצר בעיה. למשל תרגול מדיטציה הוא היכולת להיות בערנות מתמדת בכל רגע. אבל לוקח זמן עד שהמתרגל מג

איך מתחילים בטאי צ'י? התשובות הכנות לעשר השאלות שכל מתחיל שואל לפני השיעור הראשון - ממורה ותיק. מה ללבוש, איזה גיל, בעיות בריאות, תרגול בית, וכל מה שתמיד רצית לדעת אבל לא ידעת את מי לשאול.

מה זה טאי צ'י? אומנות לחימה סינית עתיקה שהפכה לשיטת תרגול בריאות, איזון ומדיטציה בתנועה. מדריך מקיף על ההיסטוריה, חמשת הסגנונות, היתרונות הבריאותיים, ואיך מתחילים נכון.

יש לי תלמידה שהגיעה לשיעור הראשון שלה כשידיה רועדות קלות. היא לא הייתה חולה. לא הייתה עייפה. רק — כמו שהיא הסבירה אחרי — "הגוף לא מצליח להירגע כבר שנה." עבודה, ילדים, חדשות. הרגשה שכל הזמן צריך להיות דרוכה. עברו שלושה שבועות. היא חזרה לשיעור ואמרה דבר אחד: "אני שוב נושמת." אני לא יכול להגיד לכם שטאי צ'י ריפא אותה. אבל אני יכול לספר לכם מה המדע אומר על מה שקורה בגוף כשמתחילים לנוע בצורה הזו — ולמה כל כך הרבה אנשים עם חרדה ולחץ כרוני מוצאים כאן מה שלא מצאו בשום מקום אחר. מה זה

אם קיבלת אבחנה של אוסטאופורוזיס - או שהרופא אמר "יש לך אוסטאופניה, יותר טוב להתחיל להתאמן" - אתה כנראה מחפש תשובה לשאלה אחת: מה הפעילות הנכונה? התשובה הקצרה: יש פעילויות שונות שעוזרות, ולכל אחת יתרון. אבל טאי צ'י נמצאת בקבוצה קטנה של פעילויות שפותרות את שתי הבעיות הקריטיות באוסטאופורוזיס בו זמנית - גם מחזקת את העצם, וגם מאמנת שיווי משקל למניעת נפילות. ובהקשר הבטיחות - היא הבטוחה ביותר מהקבוצה הזו. במאמר הזה נסביר למה זה כך, מה אומר המחקר העדכני, ומה ריאלי לצפות לו. למה אוסטאו

טאי צ'י ופילאטיס נראות מהצד דומות — שתיהן מבוקרות, נמוכות-עומס, ואיטיות יחסית להתעמלות רגילה. אבל המהות שלהן שונה מאוד. פילאטיס מתמקדת בקשר בין נשימה לתנועה, חיזוק שרירים מבוקר, ודיוק ביומכני. טאי צ'י מתמקדת בזרימה רציפה של תנועה, סינכרון בין חלקי הגוף, ושחרור (Sung) על פי עקרונות הרפואה הסינית. גם הקצב שונה — טאי צ'י איטית באופן עקבי, פילאטיס מתון יותר עם תרגילים שמשתנים בעוצמה. ההבדל העמוק יותר הוא במקור: הן נולדו ב-250+ שנים שונות זו מזו, מתוך גישות שונות לחלוטין לגוף ולבר