היש והאין בטאי צ'י | סיכום שיעור על שני כוחות
- guyarieli1
- 7 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 10 במאי
בכל שיעור טאי צ'י אנו לומדים קצת את הפילוסופיה מאחורי הדרך המיוחדת הזאת. מאמר זה הוא סיכום אחד השיעורים.
כמו תמיד, הטקסט הוא סיכום שלי ונקודת השקפתי המצומצמת על השיעור. לא ניתן לשחזר את החוויה עצמה במלואה, וברור שהיו עוד הרבה מאוד תובנות - גם שלי וגם של כל אחד מהמשתתפים. כמו כל שיעור, התובנות העולות הן עמוקות ומעניינות ונוגעות בכל רובד בחיינו.

חוויית ה"יש" מול חוויית ה"אין"
הפעם עסקנו בשאלה הנוגעת לחוויית ה"יש" לעומת חוויית ה"אין".
ה"יש" הוא מאוד דומיננטי בחיינו, בתרבות שלנו. אנחנו יוצרים, עושים, חושבים, אוספים המון "יש". ה"יש" מנהל את חיינו ואנו מאוד מזוהים איתו - הוא ברור ובולט. את ה"יש" אנו רואים כביטוי של היאנג, ככוח אקטיבי בחיינו.
כמתחילים אנו עושים את הקטה ממקום של "יש" - זה טבעי ומובן, זה המקום שאנו מכירים וממנו אנו באים לפגוש את הטאי צ'י. החוויה שמתפתחת עם הזמן היא מעבר מעשייה אקטיבית "ישית", יאנגית במהותה, לתרגול יותר רך - שהופך לאט לאט לתרגול התבוננות שבו ה"יש" הולך ומתעמעם והחוויה משתנה למקום של "נוכחות מודעת בתנועה".
גם השאלות משתנות
גם מבחינת לימוד המבוסס על שאלות, בשלבים הראשונים של לימוד הטאי צ'י השאלות הן "יאנגיות" - קרי, חקירה ושאלות דרך המודע שצריכה גם להוביל לתשובה ברורה וחד-משמעית. זהו מאפיין נוסף של ה"יש" - איסוף ידע וצבירתו.
בתהליך השינוי לחוויית ה"אין", אופן העיסוק בשאלות משתנה. צורת השאלה, הכוונה מאחוריה, התשובה לשאלה, התחושה מעצם השאלה - כולם הופכים להיות רכים יותר ופחות חדים. אין צבירה, אלא רק זרימה של שאלה שמתגלגלת בראש כמו יינן הטועם יין ביקב ומנסה להיות מודע למה שהוא מרגיש.
בצורה כזאת, קבלת תשובה לשאלה יכולה לקחת הרבה זמן ויכולה להיות יותר מתשובה מתאימה אחת. ההסכמה להיות במקום הרך הזה היא עצמה כבר שלב מתקדם בלימוד.
זרימה רכה והעבודה עם בן זוג
"עליית היין" כתפיסה ודרך מאפשרת בשלב מסוים את ביטול ההפרדה בין "האני" והסביבה, ותנועת הטאי צ'י הופכת לזרימה רכה מותאמת בדיוק לסביבה הפנימית והחיצונית. זהו ה"אין" במיטבו שנוכח באותו רגע.
אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא באמצעות תרגול עם בן הזוג. בעבודה בזוגות אנו בוחנים את עצמנו - לא מול בן זוג, אלא יחד עם בן זוג. בן הזוג הוא המראה שלנו. השיקוף מראה לנו את חולשותינו ואת החורים השחורים באישיותנו.
לאותם חורים אנו נופלים. אלו חורים פיזיים ונפשיים. לדוגמה - אם מצליחים להזיז אותנו כל הזמן, זה אומר שיש לנו חור. ואם זה מרגיז אותנו - זה עוד חור, הפעם נפשי. לכן בן הזוג הוא המראה הכי טובה שלנו, וזאת גם אחת הסיבות שאנו מתרגלים כל שיעור עם בן זוג.
החופש להיות מי שאתה לא
אחת הנקודות המעניינות מבחינתי בשיחה הייתה המשפט: "החופש להיות מי שאתה לא". זה בעצם עוסק בשאלה - מהם גבולותינו? מה באמת יכולת השינוי שלנו? מי אנחנו?
האם אני באמת חופשי להיות מי שאני - כן או לא? האם אנחנו מוכנים לשחרר את עצמנו לחוות גם את "האפשרות האחרת"? האם אנחנו מזהים את החופש שבזה?
אני חושב שזאת נקודת מפתח גדולה לחופש - להיות מי שאני, ולהיות גם מי שאני לא. נקודה למחשבה ולחפירה.
רך מדי? מקשיב מדי?
נקודה אחרונה שעלתה נגעה לשאלות: האם יכול להיות רך מדי? האם יש מקשיב מדי? גם כאן התפתח דיון שעסק ביחסיות בין יין ליאנג ובביטוי של כל אחד בכוח הנגדי. ברור שבתוך הרך צריך להיות קשה כביטוי של רעיון היין-יאנג.
בעוד היאנג מבטא כוח כאחד, היין מבטא כוח כרבים. כלומר היין קשור מאוד בנסיבות ובגורמים הקיימים באינטראקציה באותו רגע. לכן רך מדי יבטא מצב לא מאוזן של עודף יין - מצב לא בריא בעולמנו היאנגי מאוד באופיו.
אדם רך מדי מאפשר זרימה אינסופית לתוכו וממנו, ויסבול מחוסר איזון שייפתר או בכניסת יאנג (המייצר גבולות הרבה פעמים בצורה רגשית) או בהתפרקות טוטאלית. לכן מצב מאוזן יהיה רכות גדולה בתוך מסגרת - או יין בתוך יאנג, כשהיאנג מייצר למעשה את הגבולות.
אנו רואים את זה יפה בתרגול הקטה, שבה מסגרת התנועות מאוד ברורה ומאפשרת רכות גדולה בתוכה. לגבי המקשיב מדי - זאת שאלה פתוחה מבחינתי. כמו שאני מציע הרבה פעמים לעשות, וגם עושה בעצמי, להשאיר את השאלה פתוחה ולחכות מה יעלה.
איך מזהים את תנועת היין-יאנג
את תנועת היין-יאנג אנו מזהים בשתי דרכים: אחת בזמן האינטראקציה היוצרת דיאלוג - והיא מאפשרת התבוננות בגלל המתח בין ניגודים. והשנייה בזמן שינוי והמעבר בין יין ליאנג.
ברגע שיש מתח בין ניגודים אנו נהיים מודעים ורגישים יותר. לדוגמה - בין שני אנשים שרוצים דברים שונים וצריכים לקבל החלטה, קל לראות את תנועת היין-יאנג, כמו בתרגיל הפושינג הנדס.
שינוי ומעבר בין יין ליאנג הוא החיכוך בין גבולות הכוחות, וגם ברגע זה ניתן להבחין יותר בקלות במערכת היחסים בין ניגודים שמשלימים. נתראה בשיעור הבא.



תגובות