חנוכה וטאי צ'י | אור, מרכז ותנועה מהפנים

מאמר שנכתב לקראת חג חנוכה, על שלושה רעיונות שמחברים בין החג לבין עקרונות הטאי צ'י: התנועה מהמרכז, האור, וההפרדה שיוצרת שלמות.

התנועה מהמרכז

בעבר דיברנו על הרעיון שהתנועה מתחילה מנקודה במרכז הגוף - הטאן טיין, הנמצאת מתחת לטבור ברוחב של שלוש אצבעות. אך מקשיב לא זהיר עלול לפרש את המשפט לא נכון, ולהבין שהתנועה מתחילה בנקודה ונמשכת בגוף.

למילה "התחלה" יש הקשר של ראשוני, לפני. אך למעשה הכוונה כאן שונה. המילה "מקור" אולי יכולה לספק לנו את ההבנה הנכונה יותר: "מקור התנועה הוא בנקודת הטאן טיין" - היא התחלת התנועה, ראשיתה, והמשך התנועה עד סופה. ולכן נקודה זאת מהווה את ה"מנוע" של הגוף כולו.

כל מה שאיננו נקודת המרכז נע באופן מתואם למרכז. ככל שהתיאום גבוה יותר, כך נקודת המרכז הופכת לדומיננטית יותר כמפעילה ומניעה את שאר הגוף. אפשר לומר שכל עוד המנוע עובד - התנועה קיימת וחיה. שאר הגוף מגיב ונע בהתאם למרכז ואיננו צריך לעשות כל פעולה.

כשהגוף משוחרר ורפוי והתנועה נעשית מהמרכז, החלקים השונים בגוף יכולים לנוע בהרמוניה ובתיאום.

מתי הרעיון לא עובד?

רעיון זה איננו עובד בכל המקרים. מתי הוא לא עובד? כאשר הגוף איננו זז כיחידה אחת. מתי זה קורה?

לדוגמה - אני יושב עכשיו מול המחשב וכותב לכם, רק ידי זזות, בעיקר האצבעות. האם התנועה מגיעה מהמרכז? לא. התנועה מוגבלת ואיננה מניעה את הגוף כולו, ולכן אני יוצר עכשיו חוסר הרמוניה בתוך הגוף.

אי אפשר וגם לא צריך להימנע ממצבי חוסר הרמוניה אלו - זהו חלק טבעי מהחיים (מצבי יש ואין, יין-יאנג). הפתרון הנכון הוא פשוט לתרגל טאי צ'י, כדרך להשיב את ההרמוניה ואת הסדר הטבעי הפנימי לגוף.

מכאן אפשר להבין שוב את החשיבות שבתרגול הטאי צ'י כאומנות תנועה המדגישה את ההרמוניה בתנועת הגוף, ומחזירה את הגוף לעבוד כיחידה אחת על פי מערכות היחסים הנכונות בין האיברים השונים.

ומה הקשר לחנוכה?

נו, תגידו לי אתם... רמז: אדם אחד הפעיל משפחה אחת, שהפעילה מרד שלם. היכולת להיות נקודת ה"מנוע", נקודת המקור - ברמה של אדם בודד ואחר כך קבוצת אנשים.

נסביר. אחד הדברים שאנו עוסקים בהם רבות בטאי צ'י הוא במערכות יחסים בין מערכות שונות. אולי כדי לחדד נגיד גם שבטאי צ'י אנו לומדים לבחון ולשנות את ההסתכלות שלנו אל קבוצה ופרטים בה. אנו נגדיר כל פעם מהי קבוצת ההתייחסות ומהו הפרט, ונראה את היחסים ביניהם.

לדוגמה: גוף הוא אחד, אבל בתוך הגוף יש איברים. לכן גוף הוא גם קבוצת איברים וגם שלם אחד. איך זה קשור למרד המכבים?

פעולה מתואמת בין האיברים השונים, הנעשית מהמרכז, יוצרת כוח שהוא יותר מסכום הכוחות של כל אחד מהאיברים בנפרד. תקראו את זה שוב.

דוגמה ברורה: שביתת המורים בתיכונים. מרכז: רן ארז. איברים: המורים. תיאום: הקשר בין המרכז לאיברים (ותחושת השייכות לגוף אחד), משמעת של המורים מתוך הבנת האינטרס המשותף.

בגוף חלים בדיוק אותם כללים. ברגע שהמערכת מפסיקה להיות מסונכרנת ולעבוד בתיאום - היא מתחילה לקרוס. דרך אגב, זה בדיוק מה שקורה בתהליך המוות: הגוף מת כאשר מפסיק התיאום בין המערכות השונות, או שהמרכז מפסיק לתפקד (ואף חלק אחר לא לוקח את תפקיד המרכז), או שאין איברים, או שאין משמעת.

שאלות לחנוכה

עכשיו אתם. תרגיל מחשבתי קצר. הוראות הפעלה: בחרו לכם שאלה אחת ונסו לענות עליה בהקשר של טאי צ'י, חנוכה, והחיים בכלל.

• מדוע בנר האור יורד למטה (ככל שהנר "נאכל")? מה הקשר לטאי צ'י ולחיים?

• מדוע סביבון איננו נופל כל עוד הוא מסתובב?

• מדוע אם אנו מחזיקים את ידינו מול הנר איננו יכולים לראות את האור, אבל אנחנו יודעים שהוא שם? (למה לא רואים? איך יודעים?) איך משתמשים בידיעה הזאת ככוח?

• למה כל האורות עומדים בשורה ויש רק אור אחד גבוה יותר? מה הקשר לטאי צ'י?

• למה בחנוכה אנחנו מדביקים ניירות צלופן כמסנן לאור? מה אנחנו לומדים מזה?

בהצלחה לכולנו, ולהתראות באימון.

האור בהקשר של טאי צ'י

בואו נתחיל הפעם מהצד השני. חנוכה - חג האור. אחד הסמלים של החג הוא האור. הנה כמה דרכים שבהן האור מופיע בטאי צ'י:

א. האור = ההבנה. התובנות הנובעות מאימון מתמשך וחוזר, היכולת למצוא כל הזמן את החדש בתרגול היומיומי.

ב. המיקוד. התבוננות מתמשכת (לאורך שנים) למיקוד פנימי יוצרת מיקוד בכל דבר אחר בחיים.

ג. היאנג (אור) בתוך היין (חושך). אור בודד בתוך חושך נראה למרחוק. גם בטאי צ'י, נקודה של אור - גם אם היא נצנוץ חלש - יכולה להיות הסיבה להמשך האימון והלימוד. צריך לדעת לראות זאת.

ד. היכולת לראות את האור ולהפריד בין האורות השונים. בחנוכייה כשרה צריכים להיות מרווחים בין האורות - לכל אור יש את המקום שלו. כשאנו מפרידים בין האורות (הפרדה - יש חושך בין האורות) אנו לומדים להעריך את המכלול של כמה בודדים היוצרים שלם מאיר.

כך גם אנחנו בטאי צ'י - צריכים לדעת להפריד. כלומר, ליצור מצבים של הפרדה: בין תחילת האימון למה שהיה לפניו, בין תרגול לתרגול, בין "אני מתאמן" ל"אני לא מתאמן". השילוב בין הניגודים משלים ויוצר תובנה אחת, המורכבת מהם, ולא חושך ואור.

ה. ברפואה הסינית, המושג יין-יאנג מדבר על הצד החשוך של הגבעה והצד המואר של הגבעה. כבר מההתחלה, ההסבר של יין-יאנג מתייחס לאור ולחושך.